שנתאוי ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה של המשיבה, היא הנתבעת בהליך זה. ביסוד הבקשה, טענת המבקש (התובע בהליך), כי המשיבה מעולם לא שלחה אליו מכתב דחייה לתביעת הביטוח שהגיש לה בגין התאונות נשוא כתב התביעה ועל כן היא מנועה מלהעלות טענות הגנה בכתב ההגנה. טענת המבקש מתבססת על הנחיות המפקח על הביטוח ועל ההלכה הפסוקה בעניין זה.

המדובר בתביעה לתגמולי ביטוח עבור רכבו של המבקש אשר בוטח בפוליסת ביטוח של המשיבה שהוצאה על שם אשת המבקש. בקצרה ייאמר כי כתב התביעה מתייחס לשתי תאונות אשר הראשונה שבהן ארעה ביום 13.6.12 והשנייה ביום 16.9.12.

אציין כבר עתה, כי על אף טענות המבקש לגבי התאונה הראשונה, כי היה על המשיבה לפצותו בגין מלוא שווי הרכב בשל קביעת השמאי מטעם המשיבה כי מדובר ברכב במצב של "אבדן להלכה", הרי שאין המבקש חולק על כך כי תביעתו בעניין התאונה הראשונה לא נדחתה על ידי המשיבה. בנסיבות אלה, לא הייתה המשיבה אמורה לשלוח למבקש מכתב דחייה בגין תאונה זו. אשר על כן, טענתו של המבקש למחיקת סעיפים בכתב ההגנה עקב היעדר מכתב דחייה, יכולה להתייחס אך ורק לתאונה השנייה.

בכל הנוגע לתאונה שנייה זו, המשיבה, לא צירפה לכתב ההגנה שהגישה מכתב דחייה שנשלח על ידה למבקש או כל מכתב אחר שלכאורה נשלח על ידה למבקש. בתגובתה לבקשת המבקש למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, טוענת המשיבה לראשונה, כי נשלחו על ידה שני מכתבים למבקש ולבא כוחו, בימים 5.5.13 ו – 10.6.13 ומהם עולה כי מדובר בנזק שנגרם במתכוון בידי המבוטח. המשיבה אף טוענת כי המבקש בחר להעלים מסמכים אלה ולא להזכירם בכתב התביעה.

טענה אחרונה זו של המשיבה, לא ראוי היה שתטען. ראשית, המשיבה לא מצאה לנכון לצרף מכתבים אלה שהיא טוענת כי נשלחו על ידה, לא לכתב ההגנה שהגישה (בו כאמור כלל לא הזכירה כי נשלחו) ולא לתגובה זו בה היא מתייחסת אליהם לראשונה. כפי שמציין המבקש בצדק בתשובתו לתגובת המשיבה, טענות עובדתיות מסוג זה, יש לגבות בתצהיר והמשיבה לא עשתה כן. משהמשיבה לא צירפה מסמכים אלה בשום שלב וכפי שעולה מתשובת המבקש, מכתב מיום 5.5.13 כלל לא מוכר לו, לא ראוי היה כי המשיבה תבוא בטענות למבקש דווקא על העלמת מסמכים מבית המשפט.

לגופו של עניין, אף המשיבה עצמה, טוענת רק בקול חלוש כי מכתבים אלה שלכאורה שלחה הם בגדר מכתב דחייה. על כן אני מקבלת טענת המבקש כי מכתב דחייה מעולם לא שוגר אליו על ידי המשיבה בנוגע לתאונה השנייה.

המבקש בבקשתו מתייחס באופן פרטני לחמישה סעיפים בכתב ההגנה של המשיבה אותם הוא מבקש למחוק ואבחן אותם אחד לאחד.

ראשית, בכל הנוגע לתאונה הראשונה, כאמור לעיל, לא נדרשה המשיבה לשלוח מכתב דחייה, שכן לא דחתה את התביעה, אלא שילמה בגין הנזק שנגרם לרכבו של המבקש (למבקש טענות שונות בהקשר זה, אך אין הוא טוען כי תביעתו נדחתה). סעיפים 9, 21 ו – 23 לכתב ההגנה, מתייחסים לתאונה הראשונה. סעיף 9, מתייחס לטענת המבקש כי לא היה מקום לתקן את הרכב כלל וסעיפים 21 ו – 23 מתייחסים לסעיפים 6 ו – 8 בכתב התביעה, שעניינם בתאונה הראשונה. אשר על כן, אני דוחה את בקשת המבקש בכל הנוגע לסעיפים אלה, באשר אין מקום למחוק אותם מן העילה שלא הועלו במכתב הדחייה, כשכאמור התביעה של המבקש שעניינה התאונה הראשונה, כלל לא נדחתה.

סעיפים 10 ו – 11 לכתב ההגנה, מתייחסים לתאונה השנייה ולגביהם יש לבחון טענות המבקש, הנובעות מאי משלוח מכתב דחייה לגבי תביעתו הנוגעת לתאונה זו.

בסעיף 10 לכתב ההגנה, טוענת המשיבה לאשם תורם של 100% של המבקש להתרחשות התאונה השנייה, באשר לטענתה, על פי חקירה שביצעה, המבקש ידע כי רכבו אינו תקין ולמרות זאת נהג בו. כן טוענת המשיבה כי ככל שאכן אירעה התאונה השנייה עקב אי כשירות הרכב, הרי שיש לחייב בפיצוי את המוסך ובשל כך הגישה המשיבה הודעת צד שלישי כנגד המוסך.

בסעיף 11 לכתב ההגנה, טוענת המשיבה, כי על פי חקירה שביצעה, המבקש גרם לנזק בזדון ועל כן ובהתאם לתנאי הפוליסה היא פטורה מחובתה. אבחן אם כן הנחיות המפקח על הביטוח וההלכה הפסוקה בכל הנוגע לשני סעיפים אלה לכתב ההגנה.

בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח (מהימים 9.12.1998 ו- 29.5.2002), כאשר נדחית תביעתו של מבוטח, לא תוכל מבטחת להעלות במועד מאוחר יותר נימוק נוסף לדחייה, שאותו יכולה הייתה לטעון בהזדמנות הראשונה ולא עשתה כן. מבטחת תוכל להעלות טענות הגנה חדשות, אם הן מבוססות על עובדות או נסיבות, שנוצרו לאחר מועד דחיית התביעה, או שהמבטח לא יכול היה לדעת עליהן בדחותו את התביעה.

תוקפן של הנחיות אלה של המפקח על הביטוח, נבחן פעמים רבות על ידי בתי המשפט וההלכה בעניין זה בוארה היטב ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (להלן: "פסד חביב אסולין") וכך נקבע באותו עניין:

" ...(6) זה המקום להזכיר את הטענה החוקתית שהעלו המבקשים, ועניינה זכות הגישה לערכאות. אכן אין להקל ראש בחשיבותה של זכות זו..... גם זכות זו כפופה לאיזונים מסוגים שונים.... אף לענייננו שלנו קיימים איזונים: ראשית, ההנחיות צודקות; אין הן מונעות מחברות הביטוח לטעון כל טענה ובלבד שיפרטוה כדבעי במועד בפני המבוטח. באיזון שבין המשאלה ל"שמירת זכויות" לטענות נוספות מצד חברת הביטוח לבין הפרשי הכוחות בין הצדדים שביסוד המדיניות כאמור, ידה של ההנחיה על העליונה. שנית, ייתכנו נסיבות – אם גם חריגות -  שיצדיקו העלאתן של טענות נוספות בבית המשפט מעבר לנטען בתשובות המבטחות למבוטחים, והדלת לא תינעל כליל. נסיבות אלה, בסופו של יום, יהיו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה, כגון שנטען למרמה של המבוטח - התובע, כבפרשת מנורה הנזכרת, ואין מקום לקבוע רשימה סגורה.  זאת בנוסף לסייגים שבהנחיית המפקח מיום 23.5.02, כאמור. מכל מקום, ראוי שנסיבות אלו יפורשו בצמצום, שאחרת ירוקנו מתוכן הנחיות המפקח. במבחני השכל הישר, לחברות הביטוח די משאבי כסף ומשאבי זמן כדי להיערך כך שתשובותיהן למבוטחים לא יהיו חלקיות אלא מבוססות ורציניות, ובכך יינטל עיקר העוקץ מן הטענה."

המשיבה בתגובתה מפנה לת.א. (ת"א) 37951/03 שושנה בנימין נ. אילון חברה לביטוח בע"מ, ממנה עולה כי לכאורה, בהעדר הנחיה מפורשת בעניין המקרה של אי מסירת מכתב דחייה כלל, אין להחיל את הנחיות המפקח על הביטוח גם במקרה שכזה. המבקש הפנה מצידו לפסיקה שונה של בית משפט השלום ואין לי אלא להצטרף להנמקה של פסיקה שונה זו. אין מקום לתת יתרון למבטח שלא שלח כלל מכתב דחייה ולאפשר לו להעלות כל טענת הגנה שעולה בדעתו לאחר הגשת התביעה, לעומת מבטח שפעל כדין ושלח מכתב דחייה ויהיה מוגבל לנימוקים שפורטו על ידו במכתב הדחייה ששלח.

אין צורך לחזור ולצטט פסיקה שצוטטה בבקשת המבקש ואפנה לציטוט מתוך ת.א. (ראשל"צ) 675/05 חברת אליהו שייח ושות' בע"מ נ. וינוגרד ואח', שם אומנם מסייגת כב' הש' נד"ב את החלטתה כי "מנוע המבטח מלהעלות טענת הגנה כלשהי", בנסיבות המקרה בו דנה, אולם נראה כי בענייננו הנסיבות דומות, היינו, לא ניתן הסבר, וודאי לא הוכח, טעמו של המחדל במשלוח מכתב דחייה ובנוסף, חלף זמן ממושך ממועד האירוע (שלא ניטען כי לא דווח במועד על ידי המבקש) ועד להגשת התביעה. באותו עניין חלפו שבעה חודשים ואילו בענייננו חלפו כשמונה חודשים.

ייאמר כי בענייננו, המשיבה לא טענה בשום שלב, כי היא עדיין בוחנת את תביעת המבקש ועל כן טרם שלחה מכתב דחייה ועל כן אין צורך להיכנס לבירור הסוגיה אם משך הזמן שחלף מאז הגשת דרישת המבקש ועד להגשת התביעה על ידו סביר לצורך בחינת דרישתו לקבלת תגמולי ביטוח אם לאו.

אינני מקבלת טענת המשיבה, כי בסעיף 11 לכתב ההגנה היא העלתה טענת מרמה. הטענה המועלית מפורשות בסעיף 11 לכתב ההגנה, מתייחסת לגרימת נזק בזדון לרכב והמשיבה אף מפנה לסעיף הרלוונטי בתנאי הפוליסה המתייחס לטענה זו.

יש לציין כי המבקש, טען כבר בכתב התביעה, כי המשיבה לא שלחה מכתב דחייה ועל כן לא תוכל לטעון טענות הגנה (סעיף 19 לכתב התביעה) ועל כן, ככל שסברה המשיבה, כי רשאית היא להעלות טענות מרמה על אף שלא שיגרה מכתב דחייה, היה עליה לעשות כן מפורשות ולא לעסוק כעת בפרשנות הסעיפים בכתב ההגנה שהיא עצמה כתבה. בהקשר זה, יש לחזור על הסיפא של הציטוט לעיל מתוך פסד חביב אסולין, שם נקבע כי יש לפרש בצמצום את החריגים להנחיית המפקח על הביטוח וכן כי לחברות הביטוח די משאבים של כסף וזמן לנסח עמדתן מול המבוטחים כך שלא יהיו חלקיות. אילו רצתה המשיבה לטעון טענת מרמה, חזקה עליה שלא הייתה מהססת לעשות שימוש במילה זו ממש והיא לא עשתה כן.